הורמוני מין והקול הנשי / מאת אביטבול
תרגום וסיכום: מוריה אור
“Sex hormones and the female voice” Jabitbol, P Abitbol, B Abitbol במאמר משנת 1999
נבחן הקשר בין המצב ההורמונלי בקרב נשים לבין הקול הנשי בראי הביוכימיה והפסיכולוגיה.
הניסוי כלל 197 נשים, הסובלות מתסמונת קול קדם-וסתית או תסמונת קול הקשורה לגיל הבלות.
הקול הנשי מתפתח מהילדות ועד הזקנה, ומשתנה תחת השפעות הורמוני מין כדוגמת אסטרוגן, פרוגסטרון אנדרוגן ודומיהם, כאשר אלה מהווים גורמים משמעותיים לתנודות ושינויים בקול במהלך הזמן.
הקול שלנו, הוא תוצר של כלי נגינה המורכב ממיתרים הרוטטים ומייצרים גלי קול, אוויר המהווה את מקור הכוח הפורט עליהם,וחללי תהודה בהם הוא מהדהד. כל קול מאופיין בעוצמה, תדירות והרמוניות משלו, כאשר ההרמוניות (גובה הצליל) מושפעות באופן ישיר מהורמונים, וניתן לראות זאת בשינויים בקול בקרב בני נוער בגיל ההתבגרות.
תסמונת קול קדם-וסתית מופיעה לרוב כ-4-5 ימים לפני המחזור ותופיע בקרב כ-33% מהנשים, כאשר מאפייניה יהיו עייפות קולית, טווח קולי מצומצם, עוצמה קולית פחותה, וכן ירידה בכמות ההרמוניות.
בבדיקות אנדוסקופיות יופיעו ליחה, נפיחות, כלי דם מוגדלים, ופגיעה באמפליטודת הרטט של המיתרים.
במהלך הניסוי,97 נשים נתבקשו ליטול מולטי ויטמינים, כדורים נוגדי בצקת וממריצי זרימת דם, מהן נרשמו תוצאות חיוביות ושיפור ניכר במצבן של 84 נשים.
תסמונת קול גיל הבלות מאופיינת בעוצמה קולית פחותה, עייפות קולית, טווח קולי מצומצם (במיוחד בצלילים הגבוהים), ואיכות קולית ירודה.
17 מתוך 100 הנשים המבוגרות במחקר הלינו על תסמיני תסמונת זו, וטופלו במולטי ויטמינים, וכן טיפול הורמונלי משלים.
אולם, מבדיקת מומחים, עלה ש-97 נשים הראו סימנים של התרופפות שרירית, הידקקות השכבה הרירית בדפנות המיתרים, ותנועה מוגבלת יותר של המפרק הקריקואריטנואידי.
כפי שתביעת אצבע יכולה לחשוף את זהותו של בן אדם, כך גם תביעת קולו תחשוף את את מיניותו.
הקול האנושי הוא שילוב של שלושה סוגי כלי נגינה: כלי הקשה – מפגש בין הארטיקולטורים יוצר קצב, כלי מיתר – תדירות הצליל נקבעת על ידי אורך המיתר הרוטט, וכלי נשיפה – חוק ברנולי החל בין המיתרים גורם לרטט היוצר צליל.
במאה השביעית לפני הספירה, פיתגורס גילה לראשונה את היחסים שבין אורכו של מיתר לתדירות שהוא מייצר, אך בקרב בני אדם, ישנם גורמים נוספים המשפיעים על היותו של קול גברי, או קול נשי.
הכנסייה הקתולית תרמה רבות למחקר אודות הקול האנושי.
ההעדפה תמיד הייתה לקולות נשיים גבוהים, אך בהיעדרם, היו ילדים ובני נוער טרום גיל ההתבגרות שעברו סירוס, על מנת לשמור על קולם הגבוה. אותם סריסים (קסטרטו) שעברו את התהליך לאחר גיל ההתבגרות, שגופם הושפע מטסטוסטרון, לא הצליחו לשחזר את הקול הגבוה והנקי שהחזיקו בילדותם.
צרפת, הסתפקה בקולות נשיים, ולא צייתה לטרנד שפקד את אירופה, ודווקא שם, הונחה אבן הפינה של הלרינגולוגיה, כאשר אחיה של מריה מילברן, (זמרת סופרן מפורסמת), מנואל גרסייה, טייל בפארק כשבידו מקל הליכה שהשתקפה בו השמש, מה שהוביל לרעיון שלו, שבדרך דומה, עם מקל ומראה מראה, מול השתקפות האור, ניתן יהיה לצפות במיתרי הקול.
מאז ועד היום פותחו דרכים שונות להתבוננות במיתרי הקול. לדוגמה צילום בוידאו סטרובוסקופיה, נתונים אקוסטיים באמצעות תוכנות ספקטרום ואנליזה של התדרים, בדיקת של זרימת האוויר או של המגע בין מיתרי הקול.
כל אלה, מאפשרות להתבונן במיתרי הקול ולקבל תמונת מצב בזמן אמת. כמו כן לאפשר לנו לחזות בהבדלים בין קול שני לאחר או בתקופות הורמונליות שונות והשפעתן על המבנה ועל איכות הצליל.
מיתרי הקול ממוקמים מאחורי הגרוגרת וכ-20 ס”מ מתחת לשפתיים, אורכם כ-5 מ”מ בקרב ילדים, כ-17 מ”מ אצל נשים, ואורכם של מיתרים גבריים עומד על 23 מ”מ לערך. אורכם גדל עם הגיל, ובסוף גיל ההתבגרות הם מגיעים לשיא אורכם. המיתרים נתונים להשפעות הורמונליות, ביחס למבנה שלהם, השפעות סוציו-תרבותיות, השפעות אקוסטיות וכן בריאות והגיינה קוליות.
יש לציין, המבנה התאי במיתרי הקול שונה, על מנת לאפשר את תפקודם המיוחד, את היותם לחים ומסוככים, ואת מנוחתן של הדפנות הפועלות בזמן הפעלת קול. מיתרי הקול לא בנויים רק מסיבי שריר, שכבה רירית ועור עמיד במיוחד (אפיתליום), אלא גם מסיבים אלסטיים העשויים קולגן. כל פעולת ההפקה הקולית מתרחשת בתיאום עם עצב הואגוס, האחראי על פתיחת וסגירת הלארינקס, ובעצם הוא המנצח על המערכת הקולית שלנו.
הבדל נוסף הוא במקור הכוח של הרטט – הנשימה. בקרב נשים, נשימה אקטיבית מפיקה 2.5 עד 3 ליטרים, בקרב גברים, 4-5 ליטרים, בעוד רוב הזמרים זקוקים ל-3 ליטרים. האנרגיה הנשימתית אחראית בין השאר על עוצמת הצליל המופק והגוון שלו.
הבדלים במבנה חללי התהודה הגבריים לנשיים יגרמו גם הם להבדלים בין הקול הגברי לנשי.
לכל קול ישנו גוון ייחודי לו, המושפע מהפרופיל ההורמונלי.
הורמוני מין והשפעתם על הקול האנושי
לאסטרוגן השפעה ישירה על הדפנות הריריות של מיתרי הקול.
בנוסף, לאסטרוגן יש תפקיד בהתפתחות גוף האשה בגיל ההתבגרות. הוא מסיע בספיגת הסידן בגוף, מעלה רמות ויטמין D, מוריד כולסטרול וטריגליצרידים וכן מפחית את הסיכוי לחלות באלצהיימר.
פרוגסטרון, מסייע בכניסה להריון, והוא גם הגורם לליקויי הקול בתסמונת הקדם וסתית מאחר שגורם להיווצרות של ליחה בגוף, בין היתר על מיתרי הקול, ויש לו אפקט על השרירים במערכת הקולית ומכאן ההשפעה על הקול הנשי.
אנדרוגנים מופרשים בעיקר מבלוטת האדרנל, הם מעלים את החשק המיני גורמים לאקנה, לאנדרוגנים השפעה גם על כלי הדם ועל העצמות ולהם תפקידים נוספים וחשובים במערכת ההורמונאלית הגברית.
בהקשר הקולי בקרב נשים, הם גורמים לאובדן לחות בשכבה הרירית המצפה את המיתרים, מגבילים את הפרשות הבלוטה, בשרירי השלד הם גומרים להתרחבות יתר של הרקמה והפחתת תאי שומן, והם גורמים להתפתחות של תכונות קול גבריות.
האם מין הקול הוא הורמונלי או כרומוזומי?
מינו של אדם תלוי במיפוי הגנטי שלו.
XX לאשה, ו-XY לגבר, אך הגנוטיפ לא בהכרח מתיישב עם מינו של בעל הקול.
למשל קסטרטו (הסריסים שהזכרנו קודם לכן) נהנו מקול נשי מאחר וההליך בוצע בגיל ההתבגרות לפני שטסטוסטרון נכנס למערכת ושינה את התמונה.
מכאן, אנו מבינים כי נוכחותו של הטסטוסטרון (אנדרוגן) תהפוך את הקול לקוד בעל אופי וצבע יותר גבריים.
נוכחות האנדרוגן תוביל לשינוי בלתי הפיך ותשנה את איכות הקול, כפי שרואים אצל מתאמנות אתלטיקה שמקבלות טסטוסטרון לשם שיפור ביצועיהן.
תסמונת הקול הקדם–וסתית:
המעבר בין ילדות לבגרות הוא רעידת אדמה הורמונלית. ישנם שינויים פיזיים ופסיכולוגיים המאפיינים כל מין בנפרד.
בקרב נשים, אסטרוגן ופרוגסטרון יאפיינו את הקול הנשי, ובקרב גברים, טסטוסטרון יאפיין את הקול הגברי.
תהליך התבגרות הקול הילדי לעבר הקול הגברי אורך בין שנה אחת לחמש שנים, ובמהלכו סחוס התיירואיד יקבל צורה של גרוגרת גברית, שכבות השריר והשכבות הריריות יתעבו, השכבה הרירית נפרדת ל-3 שכבות נפרדות, המיתרים מתארכים ומתרחבים, הממברנה הקריקותיירואידית מתרחבת והשרירים מתחזקים.
בתהליך ההתבגרות של הקול הנשי, הסחוס התיירואידי מתפתח, שריר המיתרים מתעבה מעט אך נשאר יחסית דק, גם אצל נשים השכבה הרירית מתחלקת ל-3 שכבות נפרדות, והשכבה הרירית הסאב-גלוטאלית והסופר-גלוטאלית משתנה על-פי המאזן ההורמונאלי (אסטרוגן ופרוגסטרון).
במהלך המחזור החודשי, רמות האסטרוגן עולות בהדרגה, עד שמגיעות לשיא סביב היום ה-14 למחזור, בו לרוב מתבצע הביוץ.
במהלך המחזור החודשי, אסטרוגן גורם לייצור של שכבה רירית דקה, ופרוגסטרון גורם לייצור שכבה עבה. בגיל הבלות, ישנה הידללות של שכבה זו, והקול עלול להשתנות מאחר והבלוטות מפסיקות לייצר הורמונים כמו אסטרוגן. כל הפרופיל ההורמונאלי משתנה.
כמו כן, לקראת הביוץ, הפרופיל האסטרוגני-פרוגסטרוני משתנה, וכתוצאה מכך גם השכבה הרירית באיזור הלרינקס. לכן, לעתים,עשוי להופיע שינוי בגוון הקול.
לקראת הביוץ, מתהווה נפיחות סביב המיתרים, רמת החומציות עולה ומורגש יובש בדפנות.
התסמונת הקדם-וסתית הקולית יכולה להתבטא בעייפות קולית, טווח קטן ואובדן צלילים גבוהים, עוצמה חלשה (פיאניסימו), אובדן הרמוניות גבוהות, קול יותר מתכתי וצרוד, ליחה, כלי דם מוגדלים על המיתרים, נפיחות של השליש האחורי של מיתרי הקול והאיזורים הקריקואריתנואידים ושכבת אפיתליום פחותה.
במחקר, השתתפו 97 נשים מגיל 23 ועד 36, הסובלות מתסמונת זו, למשך שלושה מחזורים לפחות.
אף אחת מהנשים לא נטלה גלולות למניעת הריון.
את המשתתפות תיעדו בבדיקת מיתרים דרך וידאו, כאשר הן שרות “I” בטווח אמצעי למשך זמן ממושך ככל האפשר, בפיאניסימו,וכן בצלילים הנמוכים והגבוהים ביותר בטווח. בנוסף, נתבקשו לשיר שיר כדי לבדוק את זריזות המיתרים, וכמו כן להגות את אותה התנועה בתוספת סטקטו.
בכל התהליך הזה, התבוננו החוקרים במערכת השרירים, בשכבה הרירית ובמפרקים הקריקואידים.
תוצאות:
כל הנשים הראו סימנים של נפיחות ועיבוי השכבה הרירית הליחתית, יובש באיזור הלארינקס, חוסר אחידות באמפליטודה, התרחבות והתעבות של כלי הדם על המיתרים, שינוי בגוון הקולי כתוצאה מירידה בכמות ההרמוניות, עייפות קולית, טונוס שרירי פחות, סגירה ירודה של המיתרים, טווח קטן, ובקרב חלקן גם זמזום גבוה הנלווה לקול, ואף נצפפו יבלות על המיתרים.
טיפול:
ברוב המקרים, המטופלות לא נזקקו לטיפול הורמונאלי אלא לטיפול באמצעות נטילת מולטי ויטמינים כמו ויטמין B5, B6, מגנזיום,נוגדי נפיחות, תמציות אננס וכיוצא באלה.
במקרים מסויימים כן נדרש טיפול הורמונאלי של אסטרוגן. כמו כן גם תרופות לטיפול בריפלוקס ואלרגיה נרשמו כאפקטיביות.
תסמונת הקול בגיל הבלות:
בגילה בלות רמות הפרוגסטרון יורדות, ניכרים מינוני הפרשת אסטרוגן משתנים, ובנוסף, מתחילים להיות מופרשים הורמוני מין גבריים – ולהם, השפעה על השרירים של מיתרי הקול ועל השכבה הרירית, ניכר יובש במיתרים הגורם לעייפות קולית ודיספוניה,העוצמה פוחתת, כמו כן גם הטווח הקולי, וניכרת הידללות של צלילים גבוהים.
מבחינה אקוסטית, מצטמצמות ההרמוניות וכתוצאה מכך הגוון של הקול משתנה בשירה ובדיבור.
במחקר השתתפו כ-100 נשים ממקצועות שונים קוליים ולא קוליים. אף אחת מהן לא קבלה טיפול הורמונלי בתקופת הניסוי. כל הנשים לא העידו שאינן מעשנות, ו-83 מהן לא התלוננו על שום הפרעה בקול.
בקרב הנשים שלא התלוננו, עלה שישנה האטה במהירות בביצוע צליל בסטקטו, הפחתה בעוצמה ובטווח הקולי, וכמו כן, גם צמצום ההרמוניות וכתוצאה מכך שינוי בגוון הקול, ובמבנה התאי של השכבה הרירית.
17 נשים התלוננו על בעיות בקול, אצלן, נצפו גם אטרופיה שרירית, הידקקות של השכבה הרירית, הפחתה באמפליטודת הגל במהלך ההגייה, אסימטריה בין המיתרים, עמידות פחותה של מיתרי הקול, הפחתה של 30% בעוצמת קול ה”קריאה”, קול מוגבר וקול השירה, אובדן טווח קולי ותהודות מסוימות, (כמובן שכל הנתונים האלה משתנים בין כלל המשתתפות בניסוי).
בעלות המקצועות הקוליים כדוגמת זמרות ושחקניות, איבדו בין 2-3 צלילים, ולזה – השפעה אמיתית על עבודתן, אך הצליחו לשקם את מצבן לאחר שישה שבועות של קבלת טיפול הורמונלי חלופי.
ניתן להבדיל בין שני מודלים מבניים; “מודיליאני”: דק, עם מעט רקמת תאי שומן, ו”רובנס”: בעל צורה עגולה, ובעל יותר תאי שומן.
טיב ההבדלים בינהם עומד על סינטזה של אסטרוגן שמתרחשת ב-3 איזורים: בשחלות, במוח ובתאי שומן.
סינתיזה של אסטרוגן מתבצעת בתאי שומן, ולכן ישנו קשר בין השמנת יתר לבין עלייה בריכוזי האסטרוגן.
בגיל הבלות ישנם ריכוזים גבוהים יותר של תאי שומן, ובהינתן העובדה שהורמוני מין גבריים בקרב נשים יכולים לעבור טרנספורמציה לאסטרוגן, ככל שהשמנת היתר תהיה גבוהה יותר – כך היכולת לערוך סינתיזה של הורמונים אחרים לאסטרוגן תגבר. ריכוזי אסטרוגן גבוהים יכולים לגרום להיפראסטרוגנמיה שתתבטא בנפיחות, גירוי, התכווצויות שרירים וכיוצא באלה.
נשים העונות למודל “רובנס”, להן יותר תאי שומן, יזדקקו פחות לטיפול הורמונלי מאזן, מאשר הנשים המשתייכות למודל “מודליאני”.
בנוסף על טיפול הורמונאלי, מומלץ טיפול משלים במולטי-ויטמינים, על מנת לסייע לשימור על קול בריא.
הטיפול ההורמונאלי יותאם לכל אחת באופן אישי, על ידי גניקולוגים המתמחים באנדוקרינולוגיה, בהתאם למאפייני קולה, הסימפטומים הקוליים שלה, וכן סימפטומים נוספים שאינם נוגעים לקול, כגון: גלי חום, אוסטאופורוזיס, סיבולת לב הריאה ומטאבוליזם.
לרינגולוגים מומחים המתאימים טיפול הורמונאלי אישי, ממליצים על טיפול משלים במולטי ויטמינים כמו מגנזיום, מינרלים, מלחים,ויטמין B5, B6, E, מאזני טונוס שרירי, יחד עם שתיית מים מרובה, וכמובן, המלצה על טיפול קולי אצל מורה לפיתוח קול ו/או קלינאי/ת תקשורת לשיפור הביצועים ושימור המצב הקיים.
במחקר נרשם שיפור במצב הנשים לאחר שלושה חודשי טיפול בלבד.
שילוב בין כל סוגי הטיפולים עלה כמוצלח ביותר עד כה.
ברגע שהורמוני מין גבריים מופרשים ומשפיעים על הקול – אין דרך חזרה, והקול הנשי משתנה במידת מה. לכן, מומלץ להתחיל את הטיפול עוד לפני גיל הבלות כדי למנוע התערבות אנדרוגנים.
לסיכום, החתימה הקולית הינה מאפיין ניכר באינדיווידואליות שלנו.היא חושפת אותנו מבחינה רגשית, אישיותית ומתפתחת עם הגיל בהתאם לתמונה ההורמונאלית.
לפני גיל ההתבגרות לא מופרש פרוגסטרון במערכת ההורמונים הנשית, ולכן הקול הוא קול ילדי.
לאחר מכן, כשהוא נכנס למערכת, כשליש מהנשים סובלות מתסמונת קולית קדם-וסתית המאופיינת לרוב בעייפות קולית, טווח קולי פחות ואובדן הרמוניות.
בגיל הבלות, פרוגסטרון מפסיק להיות מופרש, רמת האסטרוגן יורדת, ואנדרוגנים נכנסים לתמונה.
ישנה התפצלות לשני סוגי מבנים: רובנס – לפיו תאי שומן הופכים בתהליך מטאבולי את האנדרוגנים לאסטרוגנים, ומודליאני, לפיו השפעת האנדרוגן תשתלט.
טיפול הורמונלי טרום הופעת האנדרוגנים, יסייע לנשים אשר קולן הוא מקור עבודתן כמו זמרות, שחקניות וכיוצא באלה, ועשוי למנוע את השינוי בקולן.
למחקר המלא הקליקו כאן
