מרכז הקול – צוללים למחקרים ולמדעי הקול – אוקטובר 2019
הצצה אל המעבדה של ד”ר ורדוליני – פגיעה ושיקום שפתות הקול
Verdolini Abbott et al. (2012)
הניהול מסורתי של פגיעה או פציעה בשפתות הקול הוא בדרך כלל שתיקה. בגישה השמרנית, חולים עם פגיעה חריפה נדרשים להגביל את כמות הפונציה (הפקת קול) ואת העוצמה הקולית שלהם כדי להקל על ההחלמה.
גישה זו הגיונית מאוד. עם זאת, נתונים המופיעים בתחומים אחרים של החלמה ושיקום, מציעים את תפיסה שונה. במקרים מסוימים, תנועה של הרקמות עשויה להיות אנבולית (תהליך מטבולי בו מולקולות מורכבות נוצרות ממולקולות פשוטות יותר), מה שמייעל את החלמת הדלקת וגם את התוצאה של הפציעה לטווח הארוך.
בהתחשב במיקומם האנטומי, שפתות הקול חשופות לפגיעות שונות. החל מפגיעות כימיות ועד לכירורגיות וטראומה מכנית כתוצאה מפונציה (הפקת קול). ללא קשר למקור הבעיה, ברוב המקרים, פגיעה ברקמות יוצרת שרשרת של אירועים ביוכימיים אשר באופן אידיאלי יובילו לשחזור של רקמה מתפקדת. השלב הראשוני של התגובה לריפוי הפצע נקרא בדרך כלל השלב הדלקתי. למעשה, קיים קונצנזוס כי הגבלת גודל התגובה הדלקתית יגרום בדרך כלל לשיפור הארכיטקטורה של הרקמות ותפקודם לטווח הרחוק.
לדוגמה, מבחינה היסטורית, הטיפול העיקרי בנקע חמור של קרסול היה הפסקת תנועה מוחלטת. לעומת זאת, גישות ניהול עכשווי כרוכות בתנועה וגיוס רקמות ומניבות תוצאות משופרות כולל ירידה בדירוג הכאב וטווח תנועה משופר. יתרה מזאת, התגייסות רקמות נקשרה לירידה בפיברוזיס בגיד הפתולוגי שנפגע בניתוח. נתונים אלה מספקים את הבסיס התיאורטי למחקרה של ד”ר ורדוליני העוסק ב:
- דלקת בשפתות הקול
- תפקיד התנועה וגיוס הרקמות והשפעתו על הדלקת בשפתות הקול לאחר הפציעה
הרלוונטי ביותר בתחום הלרינגולוגיה הוא הצורך למנוע את ההתמצקות של הממצאים השפירים לידי צלקת לדוגמה. למעשה, פעמים רבות נעשים ניסיונות לעכב דלקת בשפתות הקול על ידי שימוש בסטרואידים. נוהג זה נפוץ במיוחד בניהול בעיות קוליות בקהילה של אמנויות הבמה, אך הוכיח גם הבטחה לבעיות בקרב חולים אחרים עם נגעים שפיריים וכן בטיפול בבצקת. למרות שהראיות הקליניות מצביעות על כך שסטרואידים עשויים להוות אפשרות טיפולית משביעת רצון בטווח הקצר, ההשלכות השליליות לטווח הארוך עם שימוש ממושך בסטרואידים עולות לעתים קרובות על היתרונות הטיפוליים.
היעדים / ההשערות במחקר
המטרה הייתה להעריך את התועלת של תרגילי “קול תהודתי” (resonant voice Therapy) שנבחרו להפחתת דלקת. ההשערה הייתה שתרגילים היוצרים חיכוך עדין יחסית בשפתות הקול, כמו תרגילים היוצרים קול מהדהד יפחיתו דלקת יותר מאשר דיבור ספונטני ואולי יותר מאשר מנוחה קולית.
השיטות במחקר
תשעה מבוגרים בריאים מבחינה ווקאלית עברו הליך העמסה קולית של שעה וחצי, ואחריה קיבלו טיפול לפי שלוש קבוצות אקראיות:
- טיפול דיבור ספונטני
- טיפול מנוחה ווקאלית
- טיפול תרגיל קול תהודתי
הטיפולים נבדקו במרפאה במשך 4 שעות, והמשיכו מחוץ לקליניקה עד למחרת בבוקר. בתחילת המחקר, מייד לאחר העומס הקולי (הקראה ודיבור ממושך בקול מאומץ), נשאבו הפרשות משפתות הקול (דו-צדדית) והועברו לזיהוי אנזימים (ELISA – enzyme-linked immunosorbent assay). אותה בדיקה נעשתה גם בתום הטיפול לאחר 4 שעות במרפאה, ובתום 24 שעות מרגע ההתחלה. בבדיקה הוערכו ריכוזים של אנזימים המזוהים ברקמות בעת פציעה ודלקת: IL-1β, IL-6, IL-8, TNF-α, MMP-8 ו- IL-10.
תוצאות
מערכי נתונים בלטו עבור 3 סממנים – IL-1β, IL-6 ו- MMP-8 – עבור כל משתתף בכל סוג טיפול. עבור אותם סממנים, בטיפול דיבור ספונטני, התוצאות היו לא מוצלחות לאחר מעקב של 24 שעות, השתפרו באופן חד לאחר טיפול מנוחת הקול, אך השיפור הכי טוב היה בטיפול הקול התהודתי. תוצאות ממוצעות של כל הסממנים, עבור כל הנבדקים, חשפו דפוס כמעט זהה.
מסקנות
טכניקות מסוימות המייצרות תנועה והתגייסות של הרקמות עשויות להועיל ולהחליש את הדלקת בשפתות הקול.
לקריאה נוספת על המחקר וההפניות הקליקו כאן