המחקר הזה של ד”ר אינגו טיטצה (Ingo Titze 2012 Phys. World 25 (11) 52) שובר מיתוס מאוד חשוב לגבי הבכי של התינוקות. יש הסבורים כי הבכי של התינוק הוא הוכחה לכך שהקול האנושי יכול לשאת צלילים חזקים ומתמשכים בלי להצטרד, כמו שהתינוק אינו מצטרד לאחר בכי. אך האמת היא שהכל קשור במבנה של שפתות הקול (מיתרי הקול).
באמצעות מחקר של שפתות קול אמיתיות של אריות (אשר נהרגו בנסיבות טבעיות בגן החיות), ד”ר טיטצה הצליח להראות כי השכבה הרירית העבה אשר נמצאת על שפתות הקול של האריה היא זו האחראית לווליום החזק והיכולת הקולית האדירה של השאגה.
לאחר שימוש בנתונים פיזיים, ד”ר טיטצה גם בחן נתונים של הדמיות קוליות וניסה לשנות את התדר הבסיסי (הפיץ’) של האריה. כאשר העלה את גובה הצליל של האריה, או לחילופין הנמיך את גובה הצליל של בכי התינוק, התוצאה שהתקבלה הייתה דומה מאוד.
כל זאת מסתדר גם עם העובדה ששפתות הקול של תינוקות בעלי שכבה רירית מאוד עבה אשר מצטמצמת עם הגיל ומשנה את מבנה שפתות הקול. ייתכן כי מדובר באלמנט פיזי הישרדותי שנוצר בטבע כדי שתינוקות יוכלו לבכות ולהישמע.
למחקר המלא הקליקו כאן