המעבדה של ד”ר ורדוליני חלק 3:

המנגנונים המטבוליים בבסיס עייפות קולית

Chayadevie Nanjundeswaran, Jessie VanSwearingen, and Katherine Verdolini Abbott

עייפות קולית היא מצב נפוץ, לעיתים-משתק, המשפיע על אנשים רבים. משתמשי קול מקצועיים ואחרים עשויים להיות בסיכון מוגבר לבעיה זו, העלולה להשפיע על תפקודם החברתי והתעסוקתי.

למרות בדיקות רבות של עייפות קולית (באמצעות דיווח עצמי או באמצעות מכשירים), הנתונים הקיימים לא חשפו קשר סיבתי ברור בין העייפות הקולית ובין גורם או גורמים אפשריים. לפיכך, יש לנו מידע מינימלי בלבד אודות המנגנונים שבסיס תופעה זו. התוצאות המעורבות, שאינן חד-משמעיות, הנמצאות בספרות אודות העייפות הקולית נעוצות למעשה באי-הסכמה אודות מהי, בעצם, העייפות הקולית.

במחקר זה נבדקה עייפות קולית תחת שלוש אסכולות, או גישות מחשבה: אסכולות המדגישות עייפות היקפית; אסכולות המדגישות עייפות מרכזית; ואסכולות המדגישות שילוב של מנגנונים היקפיים ומרכזיים. לפיכך, כל אסכולה כזו מגדירה את המונח עייפות באופן שונה, ולכן הגורמים המוצעים כסיבה לה שונים אף הם. 

אסכולה ראשונה: עייפות היקפית

העייפות ההיקפית מובנת כנובעת מגורמים הקשורים לצומת הניורו-שרירית ולתפקוד השרירים עצמם, בכללם גורמים הנוגעים לסביבה התוך-תאית וסיבי השריר.

אסכולה שניה: עייפות מרכזית

העייפות המרכזית מיוחסת לגיוס מופחת של יחידות מוטוריות, תיאום לקוי של יחידות מוטוריות מגויסות, והפחתה של ההינע המרכזי כתוצאה מגידול חומרים מעכבי-קלט בקליפת המוח המוטורית (motor cortex).

אסכולה שלישית: שילוב בין השתיים לעיל

האסכולה השלישית מדגישה את יחסי-הגומלין שבין מנגנונים מרכזיים להיקפיים. הצעה נפוצה אחת היא שבעייפות היקפית והמרכזית כאחד, אספקת החמצן למוח לשרירים אינה מספקת לדרישות המטלה. במהלך מטלה או פעילות גופנית, חמצן רב נדרש בכדי לעמוד בדרישות האנרגיה של הרקמות הפעילות.

במילים אחרות, מטרת המחקר היא לזהות בקרב אנשים עם תלונות על עייפות קולית מנגנונים מטבוליים אפשריים הכוללים חוסר יעילות עצבית-שרירית, מחסור בהתאוששות הלב וכלי הדם, או שניהם.

אופן המחקר

בהתאם לשלושת האסכולות לעיל, השתתפו במחקר שלוש קבוצות נשים בהתבסס על המאפיינים הבאים:

קבוצת העייפות הקולית (voice fatigue, VF) – 12 נשים: 

משתתפות עם תלונות על עייפות קולית, בעלות רמות שונות של אימונים קוליים, אך ללא אימוני לב וכלי-דם מסוימים (כלומר, עם או ללא אימונים קרדיווסקולריים)

קבוצת הבריאות הקולית (voice healthy, VH) – 12 נשים:

משתתפות בריאות, ללא היסטוריה של אימונים קוליים, ללא אימוני לב וכלי דם 

קבוצת האימוני לב וכלי דם (cardio vascular, CV) – 10 נשים:

משתתפות בריאות, ללא היסטוריה של אימונים קוליים, שעברו אימוני לב וכלי דם

החלוקה לקבוצות נעשתה בהתבסס על תוצאות מדד העייפות הקולית (שאלון), בדיקת תיבת הקול (larynx), ודו”ח עצמי אודות הרגלי אימונים. פרופילים מטבוליים הושגו באמצעות בדיקות חילופי גז (מסכה) שבוצעו במהלך ביצוע המטלות הקוליות (קריאה בקול רם) בשתי רמות עוצמה שונות, ושוב, בזמן ההתאוששות מן המטלה.

תוצאות

ניתוחים סטטיסטיים לא חשפו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בכל הנוגע לעלות מטבולית או התאוששות ממטלות קוליות. עם זאת, סקירה תיאורית של ספיגת החמצן וההתאוששות חשפה דפוסים המראים הסתמכות על משאבי אנרגיה משתנים בקרב אנשים עם עייפות קולית (קבוצת ה-VF), בהשוואה לקבוצת האימונים (CV) וקבוצת הבריאות הקולית (VH), לצורך ביצוע מטלה קולית.

בהשוואה לקבוצת האימונים (CV), קבוצת העייפות הקולית (VF) הראתה בנוסף עלייה בצריכת החמצן לאחר ביצוע מטלה קולית, נתון המצביע על גרעון בהתאוששות הלב וכלי הדם בקבוצה זו. 

סיכום

מחקר זה מספק נתונים ראשוניים אודות המנגנונים המטבוליים האפשריים הגורמים לעייפות קולית, ובכך לרלוונטיות האפשרית של פעילות אירובית עבור אנשים הסובלים מעייפות זו.

למרות שהמחקר הנוכחי חשף כמה ממצאים מעניינים בכל הנוגע לתהליכים פיזיולוגיים אפשריים שבבסיס העייפות הקולית, המחקר אינו חסר-מגבלות. כך, מאפייני המחקר לא הראו או ביססו את ההבדל בין קבוצת העייפות הקולית (VF) ובין קבוצת הבריאות הקולית (VH). ניתן לייחס כשל זה לשיטת הגיוס ולמאפייני הנבדקים: כל הנבדקים, כולל קבוצת ה-VF, גויסו באמצעות עלונים קהילתיים, ולא הגיעו למרפאה מיוזמתם עקב תלונותיהם. גיוס משתתפי הקבוצת ה-VF במחקרים עתידיים ישירות ממרפאה קולית עשוי להבחין את קבוצת ה-VF מקבוצת ה-VH.

בנוסף, קבוצות הבריאות הקולית (VH) והעייפות הקולית (VF) כללו שתיהן משתתפות ממגוון גילאים ומשתנים דמוגרפיים ותעסוקתיים אחרים. חברות קבוצת ה-VF היו כולן משתמשות קול מקצועיים, בכללן מורות וסטודנטיות לביצוע מוזיקלי, ואילו קבוצת ה-VH כללה בעיקר סטודנטיות לתארים ראשונים או מתקדמים שלא נדרשו לשימוש קולי כבד על בסיס יומי. במחקרים עתידיים יש לגייס משתתפים בעלי דרישות קוליות ודמוגרפיות דומות, אך בעלי הבדלים בציוני מדד העייפות הקולית (VFI). בכך ניתן יהיה להבחין טוב יותר בין הפרופילים המטבוליים של חברי קבוצות אלה.

בנוסף, צריכת החמצן שנבדקה במהלך ולאחר מטלת הקריאה הקולית היוותה מדד גלובלי של צריכת אנרגיה פיזיולוגית, ולכן היא משקפת פעילות מטבולית בכל מערכות המשנה המעורבות בהפקה קולית, דהיינו מערכות הרטט הקולי, הנשימה, ההגייה, ומערכת העצבים המרכזית. נהלי מחקר עתידיים יידרשו להבחין ולהתמקד במעורבות פרטנית של מערכות שונות אלה, ובאופן שבו הן תורמות, כל אחת בדרכה, לעייפות הקולית, תוך דגש על ההבחנה בין תרומות עיקריות אל מול תרומות שוליות. בנוסף, נהלים עתידיים יידרשו לזהות אמצעי פלט אפשריים שבאמצעותיהם ניתן יהיה למפות מנגנונים אנאירוביים שונים המעורבים בביצוע מטלות קוליות. 

למרות מגבלות מחקר זה, תוצאותיו מעלות תובנה ראשונית אפשרית אודות תפקידם של ספיגת החמצן והקינטיקה של ההתאוששות במנגנוני עייפות קולית. תובנות מעין אלו עשויות להוות את הבסיס למחקר עתידי.

כמה מחשבות

כמורים ואנשי מקצוע בתחום הקול, עלינו ללמוד עוד על הקשר בין פעילות אירובית לקול והשפעתה האפשרית על משתמשי קול כבדים בכל הנוגע לעייפות קולית. אנו יכולים גם ללמוד שעייפות קולית עשויה לנבוע מגורמים שונים. לבסוף, עלינו לחשוב על התרגילים באמצעותם אנו מלמדים בשיעורים שלנו – כיצד ניתן להשתמש בהם בכדי לסייע לפעולת המנגנונים המטבוליים המעורבים בשירה? האם עלינו להמליץ על אירובי כאמצעי לשמירה על היגיינה קולית?